בתרבויות רבות, ראיית האור נחשבת למקבילה להארה. למעשה ניתן ללמוד לראות את האור עוד לפני כן, אך זוהי מדרגה חשובה לאלו השואפים להגיע להארה, ומיומנות טובה לכל איש רוח ומטפל, אשר הולך לאור ושואף להגיע אליו, להשתוות אליו, ולהשיג כל הזמן יותר ויותר ממנו. ראיית אור היא כלי להתעלות מעל כבלי החומר ומהווי הנפש, פריצת עולמות, ויצירת מציאות חדשה.

האם רק יחידי סגולה יכולים לראות את האור? התשובה לשאלה זו יכולה להיות מפתיעה. כולנו נולדנו רואי אור, ולפני שלמדנו לראות בעיני הבשר שלנו צורות וצבעים, ראינו את האור. הנשמה מגיעה מעולמות עליונים נטולי חומר, מלאי אור, ולכן ראיית האור היא הדבר הטבעי ביותר עבורה. כאשר תינוק בן יומו פוקח את עיניו, כל שהוא רואה הוא אור והיעדר אור, ולאט לאט הגשמיות של החומר מתבהרת, והכל מתחיל ללבוש צורה. עם השנים, בעודנו מתקדמים במעלה סולם חיינו, אנו שוכחים איך לראות את האור, וכל שנותר הוא הקליפות של הדברים. אם נדבר במושגים של צ'קרות וגוף אתרי, העין השלישית במשך השנים נסגרת, והופכת למעין "שריר" ששכחנו איך להשתמש בו. אם כך, מהי לדעתכם התשובה לשאלה?

ישנם אנשים שאצלם, למרות כל זאת, המקום הזה נשאר פתוח. הדבר קשור במידה רבה למהות נשמתם. בגלל שבעולמנו ראיית אור אינה דבר מקובל או מדובר (במיוחד בתרבויות אשר מגדירות עצמן "חילוניות" או לא רוחניות), אין להם את הכלים ללמוד לתעל את יכולת הראייה שלהם למקומות הנכונים. הם אינם לומדים לדבר את האור, ובמקום להפיק את היתרונות מיכולותיהם המופלאות, מפתחים פחד מפני יכולת הראייה, ולעיתים אפילו מפרשים זאת כהפרעה וחסרון. כמו כן, הם אינם מקבלים כלים להבדיל בין אור וחושך, ובשל יכולת הספיגה הגבוהה שלהם, לפעמים רואים דברים שהיו מעדיפים להימנע מהם.

אם כך, איך רואים את האור? ראיית אור, בדומה לכל מיומנות אחרת שמעוניינים לרכוש, דורשת אימון והתמדה, והרבה הרבה אמון.

בואו ננסה תרגיל קטן. ניתן לעשותו בבית, לפני השינה, בזמן מנוחה, בנסיעה ארוכה באוטובוס, בהרצאה משעממת באוניברסיטה, וכן הלאה. מומלץ לחזור על התרגיל מספר פעמים ביום.

עצמו את עיניכם. הרפו את גופכם, וודאו שכל השרירים רפויים ושום דבר אינו מוחזק. אם קשה להרפות ולשחרר, אפשר לעבור על כל שריר בגוף מלמעלה כלפי מטה, לכווץ – ולשחרר. אפשר גם לשים מוסיקה נעימה ומרגיעה, אך בווליום חלש מאד.

קחו נשימה עמוקה, שחררו את כל האוויר מהריאות, ושאפו אוויר חדש ונקי. חזרו על הפעולה שוב ושוב. נשמו לאזור החזה, ונסו למקד את המודעות שלכם באזור צ'קרת הלב (מרכז בית החזה) והעין השלישית.

עכשיו, לאחר שהרפיתם את הגוף ונשמתם עמוק, תנו לעיניים לשקוע בתוך ערובות העיניים, ו"ללכת לישון". כמובן שלא כדאי להירדם באמת, לפחות לא בהתחלה, מכיוון שכשאנו נרדמים אנחנו מאבדים מודעות (רובנו), ומהות התרגיל מתפספסת.

עכשיו כשהעיניים נחות, בואו ננסה להפעיל את העין הפנימית שלנו. נדמה בליבנו שאנחנו מסתכלים למעלה ומעט פנימה, לכיוון החלק הפנימי של הראש. אפשר טיפה לגלגל את העיניים לאחור על מנת ללמד את המודעות איך לעשות את התנועה, אך מאד בעדינות וללא מאמץ, מכיוון שמאמץ נוגד ראייה. זכרו, מדובר בראייה רוחית, ראייה של העין השלישית, והיא אינה תלויה במה שאנחנו רואים בעיני הבשר. לאחר שמפתחים את מיומנות הראיה, העולמות מתחברים, וניתן לראות בו-זמנית דרך עיני הבשר והעין השלישית. עכשיו אנחנו עדיין בנקודת ההתחלה.

נסו להבין מה אתם רואים. האם אתם רואים חושך מוחלט, או שמא יש אי שם באופק נקודת אור קטנה? השקיטו את הקולות הפנימיים שמתעוררים בקרבכם. מחשבות כמו "אני בטח לא עושה את זה נכון", "אני לא באמת רואה" וספקות אחרים, רק יקטינו את הסיכוי לראות את האור ולהיפתח אליו. תנו ללב שלכם להוות מדרגה לראיית האור. את הספקות והחששות תניחו בצד. הכלים המשמעותיים ביותר לראיית אור, מעבר לכל דבר אחר, הם אמון ואמונה.

חפשו את נקודת האור הקטנה בתוך העלטה. לאחר שמצאתם אותה, נסו להתקרב אליה בעזרת המודעות. התמקדו בה כל הזמן, ונסו להתקרב אליה כל הזמן יותר ויותר – שוב, ללא מאמץ, אלא מתוך כוונת לב.

אם אתם מרגישים תחושת ריחוף קלה, זה בסדר. כנראה שאינכם מתורגלים בכך עדיין, ומה שאתם מרגישים זה בעצם המעבר בין התדרים, בין העולמות. זה טוב, מאחר וזה אומר ששחררתם קצת את האחיזה בגוף הבשר, ואתם נפתחים לעבר עולמות חדשים ואופקים אינסופיים. יכול להיות שתראו את האור בצורה קצת אחרת, ולא בדיוק כנקודת אור קטנה, וגם זה טוב. בכל מקרה נסו להתקרב אליו כמה שיותר, לכוון את עצמכם ולהיפתח אליו. בסופו של דבר כאשר תצליחו, תרגישו איך האור שוטף את גופכם, והחושך הופך לאור. לא כדאי לצפות לפלאש מסנוור של אור חזק כמו שרואים בסרטים, לפחות לא בהתחלה, מכיוון שראיית אור היא דבר הדרגתי. אך בהרבה דבקות ואמונה, זה אפשרי.